מכ"ם הוא ראשי תיבות של רדיו ו Ranging. זוהי מערכת שפותחה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי למדוד את המרחק ואת המהירות של אובייקטים באמצעות גלי רדיו. היא שימשה מערכת התרעה מוקדמת, אשר איתרה מטוסי אויב רחוקים, שלא היו ניתנים לגילוי בעין בלתי מזוינת.
ניתן להשתמש במערכת מכ"ם כדי לאתר את מיקום האובייקט ואת מהירותו. המערכת פועלת באמצעות משדר, אנטנת שידור וקליטה (לפעמים מדובר בשתי אנטנות נפרדות, אך לעיתים קרובות רק אחת מהן תשמש עבור שני התפקידים) ומעבד. ראשית, דופק של קרינה אלקטרומגנטית, בדרך כלל רדיו או מיקרוגל, נשלחת ממערכת המכ"ם. אם הדופק מגיע לאובייקט מוצק הוא ישקף את האובייקט. גל זה משתקף לאחר מכן על ידי האנטנה המקבלת ומעובד נותן את פרטי המשתמש על המיקום של האובייקט ואת המהירות.
היינריך הרץ מצא כי גלי רדיו יכולים להשתקף מאובייקטים מוצקים בשנת 1886, והפיזיקאי הגרמני כריסטיאן הולסמאייר היה האדם הראשון שפיתח מערכת שיכולה להשתמש בגלי רדיו כדי לאתר אובייקטים מוצקים. ב -1934, בתחילת מלחמת העולם השנייה, היו שמועות על כך שהגרמנים יוצרים קרן מוות. רוברט אלכסנדר ווטסון-ואט התבקש לחקור את ההיתכנות של רעיון כזה. הוא חישב שזה בלתי אפשרי ליצור קרן שיכולה להרוס כל דבר, אבל זה גרם לו לחשוב על שימושים אחרים עבור גלי רדיו. הוא יצר את מערכת איתור המעבדה הראשונה באמצעות גלי רדיו ב -1935.
מערכת זו התגלגלה לכל אורך החוף הבריטי, ומאפשרת לצבא הבריטי לקבל התרעה מוקדמת על כל מפציצי האויב הנכנסים. ההישגים של ווטסון-ווטס מאמינים כי שינו את תוצאות מלחמת העולם השנייה עבור צד בעלות הברית. ווטסון וואט היה אביר בשנת 1942 וקיבל את אות הצטיינות של ארה"ב בשנת 1946 על עבודתו על מכ"ם. המונח " מכ"ם" הוטבע על ידי הצי האמריקאי ב -1939. מערכות המכ"ם משמשות כיום בכל רחבי העולם למספר שימושים אזרחיים וצבאיים.
ראדאר הוא מערכת המשתמשת בגלי רדיו לזיהוי ומיקום אובייקטים על ידי מדידת הזמן שלוקח לגלים לקפוץ חזרה לאחר שפגעו במשהו. הוא עובד על ידי שליחת פולסים וקבלת הד, שעוזרים לקבוע את המרחק, המהירות והכיוון של אובייקט.
ראדאר משמש בעיקר לתחזית מזג האוויר, בקרת תעבורה אווירית, זיהוי מהירות על ידי המשטרה, ניווט ימי ואפילו בספורט למדידת מהירות הכדור. היכולת שלו לראות דרך ערפל, גשם וחושך עושה אותו חיוני בתחומים רבים.
טכנולוגיית ראדאר פותחה בשנות ה-1930 על ידי כמה ממציאים, אך סר רוברט ווטסון-ווט נקרא לעיתים קרובות כחלוץ מפתח. המערכות הראשונות של ראדאר מעשיות שימשו במהלך מלחמת העולם השנייה להגנה צבאית.
ראדאר משתמש בגלי רדיו כדי לזהות אובייקטים באוויר או על הקרקע, בעוד שסרון משתמש בגלי קול כדי לזהות אובייקטים מתחת למים. שני המערכות עוזרות במיקום אובייקטים, אך פועלות בסביבות שונות.
ראדאר יכול לזהות אובייקטים במרחקים ארוכים, עובד בכל תנאי מזג אוויר ומספק מידע מהיר ומדויק על תזוזה ומיקום. יתרונות אלה עושים אותו חיוני לתחבורה, לביטחון ולמחקר מדעי.