שימוש נפוץ עבור Storyboard That הוא לסייע לתלמידים ליצור דיאגרמה עלילה של האירועים מסיפור. לא רק זה דרך מצוינת ללמד את חלקי העלילה, אבל זה מחזק אירועים מרכזיים ולעזור לתלמידים לפתח הבנה טובה יותר של מבנים ספרותיים.
מערך שיעור מדגם זה, תלמידים יכולים ליצור תכנון לכיד הקשת הסיפורית יצירה עם תכנון שישה תאים המכיל את החלקים העיקריים של הדיאגרמה העלילה. עבור כל תא, יש תלמידים ליצור סצנה עוקבת אחר סיפורה ברצף באמצעות: Exposition, סכסוכים, פעולת Rising, Climax, פעולת נפילה, ופתרון.
מרווין הוא בן עשר, ואביו הוא לוקח אותו דרך הרמות השונות של המושבה למקום שהוא מעולם לא היה לפני: בחוץ. הם הופ לתוך רכב צופיות קטן עם תא בלחץ להמריא מחוץ לגבולות המושבה.
מרווין מעולם לא ראה לפני מבחוץ, והוא תוהה איפה אביו הוא לוקח אותו. כל מה שהוא יודע על מבחוץ נכנס מתוך ספרים. הוא תוהה מדוע ספר ישן של אביו יש החרוז, "נצנץ, נצנץ, כוכב קטן, איך אני תוהה מה אתה" בו כשהכוכבים כתמים קבועים של אור.
כמו מרווין ואביו לעזוב את הרמה עם המושבה עליו מאחור, הם נכנסים לעולם חשוך, מוקפת הרים גבוהים. מרווין הוא עצבני כשהם עוברים טיל התרסק ושבילים חשוכים. הוא מציין כי אביו נוהג כאילו הוא מנסה לברוח ממשהו.
לבסוף, אחרי שעות של נהיגה, מרווין רואה משהו מוזר. סהר כסוף מרחף מעל האופק, וזה לא בשמש. מרווין מבינה שזהו כדור הארץ, והוא מוצף בזוהר של השמש; הוא רואה כדור הארץ מהירח. עם זאת, יש גם זוהר בחלקים האפלים יותר של כדור הארץ מן המלחמה הגרעינית שהרסה אותו.
אביו של מרווין מספר לו את הסיפור על הימים של ייאוש שלאחר המלחמה, כאשר העם של המושבה הבין שהם היו לבד. בעודו מדבר, מרווין מבינה שאנשי המושבה להביא את ילדיהם שם למטרה: להראות להם כי בסופו של דבר, יום אחד, לאחר הנשורת הגרעינית יש רקובים, הם צריכים לחזור הביתה.
כשהם נוסעים חזרה למושבה, מרווין לא יכול להסתכל מאחוריו. הוא מרגיש את עזובת גלות כי הוא יודע שהוא לעולם לא יקבל ללכת הביתה; עם זאת, הוא גם מבין את מטרתו: להביא ילדים לעולם, כדי להראות להם כדור הארץ, ובסופו של דבר לקבל את המין האנושי הביתה.
(הוראות אלו ניתנות להתאמה אישית לחלוטין. לאחר לחיצה על "העתקת פעילות", עדכן את ההוראות בלשונית העריכה של המטלה.)
צור דיאגרמה עלילה חזותית של "אם אשכחך, הו אדמה ...".
הגבר מעורבות על ידי כך שהתלמידים יעבדו יחד כדי למפות את מבנה הסיפור. קבוצות קטנות מקדמות דיון ועוזרות לתלמידים לנתח נקודות עלילה עיקריות לעומק רב יותר.
הגבר את ההשתתפות על ידי מתן אחריות ייחודית לכל תלמיד (לדוגמה, מומחה לחשיפת פרקים, יוצר שיא). זה מעודד אחריות ומבטיח שכל קול יישמע במהלך הפעילות.
תמוך בכל הלומדים בהצגת תבנית תרשים עלילה ודגמים ריקים. ויזואליים הופכים מושגים מופשטים למוחשיים ומנחים את התלמידים ביצירת התרשימים שלהם.
קדם חשיבה ביקורתית על ידי כך שהקבוצות ישתפו את התרשימים שלהן ויינתן משוב בונה. התלמידים לומדים להעריך את מבנה הנרטיב ולחדד את ההבנה שלהם באמצעות דיון.
עודד גאווה והרהור על ידי הצגת התרשימים המוגמרים בסביבת הכיתה. הזמן את התלמידים להסתובב, לצפות בעבודות של אחרים ולהשאיר תגובות חיוביות.
דיאגרמת העלילה של "אם אשכח אותך, ארץ..." כוללת שישה שלבים עיקריים: חשיפה (מרווין ואביו מתכוננים לעזוב את המושבה), קונפליקט (סקרנות וחוסר וודאות של מרווין לגבי החוץ), עלייה בפעולה (המסע המתח שלהם דרך הנוף המדברי), שיא (מרווין רואה את כדור הארץ ההרוס מהירח), ירידה בפעולה (אביו של מרווין מסביר את הגלות שלהם), והתרחשות (מרווין מקבל את תפקידו בעתיד האנושות).
התלמידים יכולים ליצור סיפורון חזותי על ידי חלוקת הסיפור לשישה חלקים: חשיפה, קונפליקט, עלייה בפעולה, שיא, ירידה בפעולה, והתרחשות. לכל חלק, צייר או בחר תמונות שמייצגות רגעים מרכזיים, וכתוב תיאור קצר לסיכום האירוע בחלק זה של העלילה.
נושאים מרכזיים כוללים גלות, תקווה לחזרת האנושות אל הארץ, תוצאות מלחמה גרעינית, וחשיבות ההעברת ידע ומטרה לדורות הבאים.
לימוד מבנה העלילה עוזר לתלמידים להבין כיצד סופרים מארגנים את הסיפורים, לזהות אירועים מרכזיים ולנתח את התפתחות הדמויות. זה גם משפר את ההבנה הקריאה ואת כישורי החשיבה הביקורתית, ומפוך את הספרות ליותר נגישה ומרתקת.
הדרך היעילה ביותר היא להשתמש בדיאגרמת עלילה ויזואלית בה התלמידים מחלקים את הסיפור לחלקיו המרכזיים, יוצרים תמונות או סצנות לכל אחד, וכותבים תיאורים קצרים. שיטה זו מחזקת את ההבנה ומדגימה את מרכיבי העלילה המופשטים באופן מוחשי.