הפרקים הראשונים של פרט הרומן הדברים השונים - הפיזי, הרגשי, המנטלי - שהחיילים נושאים איתם ברחבי נסיעותיהם בווייטנאם. הם נושאים נשק, אספקה, מזכרות, תקוות, חלומות, חרטה, אשמה. להביא את התלמידים להתחבר עם הרעיון הזה עוד יותר, יש להם להשלים את המשימה הבאה ולנצל את Storyboard הבורא כדי להמחיש את הרעיונות שלהם.
אני שומר על בובה שסבתא שלי נתנה לי כשהייתי בת שש. היא נפטרה בשנה שעברה, ואני מתגעגע אליה הרבה. נשאתי בובה זה איתי לכל מקום: על חופשות, לבית החולים כאשר הייתי צריך ניתוח להסרת התוספתן, וכדי הלוויה של ננה שלי.
הדבר הראשון שאני צריך כדי לעבור את יום הלימודים הוא הטלפון שלי. אני משתמש בו עבור בשעוני כי זה דיגיטלי קל יותר לקרוא את הזמן במהירות. אני גם משתמש בו כדי לשמור על קשר עם החברים שלי במהלך היום והורי. אני אוהב לצלם תמונות של החברים שלי בזמן ארוחת הצהריים, מדי.
הדבר השני שאני צריך כדי לעבור את יום הלימודים הוא התרמיל שלי. אין לי כמו ספרי לימוד רבים יותר מאז עברנו ספרי לימוד באינטרנט, אבל עדיין יש לי תיקיות, ניירות, עטים, עפרונות, ולפעמים ספרים בכריכה רכים לנשיאה. ללא התרמיל שלי, אני אהיה כל כך לא מאורגן ולהשאיר דברים בכל רחבי בית הספר.
זיכרון אחד כי הוא באמת חשוב לי הוא כשהייתי בת 8, החבר הכי טוב שלי חנה לגור בבית הסמוך. היא ניגשה בחצר שלי ואמר שלום, וידעתי מיד כי היינו מסתדרים. אני רוצה לזכור את זה כי זה גורם לי אושר, ואני זוכר בבירור את הרגע.
עוד זיכרון שבולט לי הוא כשאני הרוס השמלה החדשה של האמא שלי שהוא פשוט קנתה הכדור של השוטר של האבא שלי. האשמתי אותו על אחי הקטן, שהיה בן שנתיים וידעתי שלא אסתבך יותר מדי. אני עדיין מרגיש אשם על עושה את זה כי אני צריך רק אמרתי את האמת במקום.
(הוראות אלו ניתנות להתאמה אישית לחלוטין. לאחר לחיצה על "העתקת פעילות", עדכן את ההוראות בלשונית העריכה של המטלה.)
הוראות לסטודנטים
התחילו בהזמנת התלמידים לשתף את חפציהם, פריטים מבית הספר או זכרונות עם בן זוג או קבוצה קטנה. עודדו הקשבה פעילה ו-תגובות מכובדות, וקידום סביבה בטוחה לשיתוף סיפורים אישיים. השתמשו בשאלות מנחות כדי לעזור לתלמידים לקשר את החשיבות של פריטים או זכרונות אלה לזהות שלהם, בדומה לדמויות בספר. פעילות זו מפתחת אמפתיה ועוזרת לתלמידים ליצור חיבורים בין הספרות לחייהם האישיים.
הסבירו כי השיתוף הוא רצוני ו-כל הסיפורים חשובים. חזקו את החשיבות של סודיות ואדיבות בהאזנה ובתגובה לחברים לכיתה. קביעת ציפיות מסייעת ביצירת קהילת כיתה תומכת ועידוד השתתפות אותנטית.
שאלו שאלות כגון, "איך הפריט או הזיכרון הזה מעצב את מי שאתה?" או "למה אתה חושב שאנשים שומרים על עצמים או זיכרונות מסוימים?". שאלות אלה מעוררות מחשבה מעמיקה ועוזרות לתלמידים ליצור חיבורים משמעותיים לטקסט ולזהות ביניהם.
לאחר הדיון, הדגישו כיצד הבחירות של התלמידים משקפות את חוויות החיילים בספר. האירו את תשומת הלב לנושאים של זיכרון, זהות ומעמס רגשי כדי לחזק מיומנויות ניתוח ספרותי ו-להפוך את השיעור ליותר רלוונטי.
הזמינו את התלמידים לכתוב מחשבה קצרה על מה שלמדו מהאזנה לסיפורי אחרים או איך השיתוף שינה את נקודת המבט שלהם. זה מחזק את הלמידה ומעודד מודעות עצמית מעמיקה.
הפעילות "מה אתה נושא?" מזמינה את התלמידים להרהר ולכתוב אודות חפצים אישיים וזיכרונות שיש להם משמעות מיוחדת. הם מתארים פריטים אלה, מסבירים את חשיבותם וממחישים את הרעיונות שלהם באמצעות סיפור תמונות, בקשר לנושאים מתוך הדברים שהם נשאו.
עודד את התלמידים לכתוב ולשרטט חפצים וזיכרונות שיש להם משמעות עבורם, מראה את העומס הרגשי והפיזי שמתוארים ב-"הדברים שהם נשאו". זה מייעל את ההקשר הרגשי ומעמיק את ההשתתפות של התלמידים.
התלמידים עשויים לבחור פריטים כמו חפץ משפחתי, צמיד חברות, חולצה מיוחדת או מדליה של מלחמה. החשוב הוא שהחפץ נושא משמעות אישית וקושר לזיכרונות או לרגשות.
סיפור תמונות עוזר לתלמידים לארגן באופן חזותי ולהביע את סיפוריהם, ולהפוך רגשות מופשטים וקשרים אישיים למוחשיים יותר. זה מעלה את היצירתיות ותומך בלומדים חזותיים בשיתוף חוויותיהם.
הפעילות "מה אתה נושא?" מתאימה במיוחד ל-כיתות ט'-י', אך ניתן להתאימה גם לרמות חינוך תיכוני או תיכון אחרות, בהתאם לבגרות התלמידים ולצרכי תכנית הלימודים.