"איביס ארגמן" הוא סיפור נוגע ללב, מלא בסמליות ומשמעות. הוא מסופר מבעד לעיני המספר כשהוא מסתכל אחורה על ילדותו ועל חייו המדהימים של אחיו הצעיר, דודל. זהו סיפור של שני אחים, וכיצד גאוותו של אדם אחד יכולה להיות כוח מדהים והרסני.
בסיפור, המספר נזכר בחיי אחיו המדהים, דודל. שוכן בדרום בתחילת המאה העשרים, נולד ילד צעיר בשם וויליאם ארמסטרונג. מההתחלה, הרופאים לא האמינו שהוא ישרוד; הוא סבל מלב קטן, בין שאר מומים מולדים, והותיר אותו חלש פיזית. עם זאת, כאשר חייך אל אחיו, ובסופו של דבר למד לזחול, ניתנה למשפחה תקווה ש"דודל "עשוי להיות בסדר.
ככל שדודל התבגר, הוא עדיין לא יכול היה ללכת, ולכן אחיו הבכור משך אותו בעגלה קטנה. לפעמים, המספר היה אכזר לדודל, כיוון שהוא התבייש והתבייש שיש לו אח קטן שהוא שונה. למרות שהמספר הופך לאהוב את אחיו, הוא עדיין נבוך דודל היה נכה ולכן החליט ללמד אותו ללכת. לאחר חודשים של תרגול, הדודל ואחיו הפגינו את יכולתו החדשה בפני הוריו שהיו מאושרים. מאותו יום והלאה המספר עובד בשרבוט בדאג'ה ללמד אותו פעילויות מאומצות יותר כגון שחייה, ריצה, לחימה וטיפוס. לאורך כל התהליך הזה מספר המספר את גאוותו כמניע; הגאווה שלו לא נתנה לדודל ללכת לבית הספר כשהוא שונה. כשהקיץ הגיע לסיומו, דודל התקדם רק מעט, אך גאוותו של אחיו הייתה גדולה מכדי לתת לו להודות.
יום אחד אחר הצהריים שמעה המשפחה רעש מוזר בחצר, ודודל מיהר לצאת החוצה כדי למצוא איביס ארגמן נדיר הניצב בעץ המדמם, לאחר שסופה סערה. בסופו של דבר הציפור נפלה מהעץ ומתה. משום מה, לדודל היה קשר עמוק עם הציפור, והתכוון לקבור אותה. למחרת הלכו הבנים לשיעורי התרגיל היומיים שלהם, אך דודל היה חלש מכדי להתאמן. כשהילדים יצאו הביתה בעיצומה של סערה נוספת, דודל נפל מאחור וקרא לאחיו לא לעזוב אותו. המסוק רץ מהר יותר והותיר את גאוותו ואת אנוכיותו, והשאיר את דודל להתעדכן. כעבור רגע הוא הסתובב לאחור, רק כדי למצוא את הדודל ליד שיח, מת, עקוב מדם ובמצב שדומה לאיביס הארגמן שנפל.
