הדמות היא לא מראה שום רגש, אשר יש השפעה לא מורגשת על הסיפור. המיקום הבסיסי אינו מעורר כל תחושה או חיבור לסיפור או לקורא.
שפת הגוף של הדמות הזאת מציגה תנוחה סקרנית או מהורהרת, המאשרת מחדש את ההצהרה שלה. זה מראה עד כמה הטיה פשוטה, הבעת פנים ושינוי עמדות הזרוע יכולות להשפיע על האלמנט החזותי של הסיפור.