"הפעמונים" מאת אדגר אלן פו הוא אחד משיריו הידועים יותר, אחרי יצירות מופת כמו "העורב", כמובן. "הפעמונים" מתפרש לרוב כאלגוריה לעונות החיים, החל מפעמוני הכסף היפים של נעורים ועד פעמוני הכנסייה המפחידים מברזל הפוגעים בזקנה ובמוות. המוזרות של נושא השיר מתבררת כאשר הקורא מבין ששיר זה הוגש לפרסום על ידי פו בשנת 1848, ופורסם זמן קצר לאחר מותו בשנת 1849. השיר עוסק בנושאים כמו פחד מוות והבלתי נמנע. התקדמות מחזור החיים מהנוער למוות.
השיר מחולק לארבעה חלקים. בחלק הראשון מתאר הדובר את קולות הדגדוג העליזים והיפים של פעמוני כסף. הוא אומר שהם מנבאים עולם של שמחה, ויש להם ניגון מובהק. פעמוני הכסף הם כמו כוכבים בשמיים. בחלק השני מתאר הדובר פעמוני חתונה זהובים. גם פעמונים אלה מצלצלים הרמוניה מוזהבת שמנבאת עתיד יפה לזוג הנשוי. החלק השלישי משנה את הטון שלו, תוך התמקדות בפעמוני אזעקה חצופים. הם צורחים באימה, והם נצמדים ומתנגשים במקום לספק איכות מוזיקלית כמו קבוצות הפעמונים הקודמות. יש תחושה מובהקת של ייאוש ופחד מהצלילים הכועסים של פעמונים אלה. החלק הרביעי מתאר פעמונים מברזל. פעמונים אלה מאיימים והם מעלים בראש תמונות של גחולים ומלכם המרושע. פעמוני הברזל בוכים, גונחים וגונחים, ממש כמו פעמוני חצר כנסייה במהלך הלוויה.