ילדים בני שלוש יכולים לומר שם של צבע הרבה לפני שהם מסוגלים לצייר רחוב שלם. בפעילות הזאת ילדי הגן יוצרים דף לספר צבעים של השכונה: הם מתבוננים ברחוב עם אוטובוס, תמרור עצור, רמזור, דלת ועץ, בוחרים דבר אחד ומשנים את הצבע שלו בעזרת מבוגר. אחר כך הם מספרים למבוגר מה הם רואים, והמבוגר מוסיף את המילים של הילד לפתח משפט פשוט, “אני רואה ___ ___.” שינוי צבע וצפייה בו על המסך הופכים את מילות הצבעים למוחשיות.
התבנית בת תא אחד מוכנה לשימוש, ולכן הפעילות מתאימה לזמן פינות, לקבוצות קטנות או לעבודה אחד על אחד. הילדים יכולים לומר את הצבע ביותר משפה אחת, והמבוגר יכול להוסיף שורה שנייה בשפת הבית של הילד. תמרור העצור והרמזור פותחים גם שיחה על כך שצבעים נותנים לנו מידע. אפשר להדפיס את הדפים וליצור ספר צבעים כיתתי של השכונה שיוצג בחגיגה כיתתית, או לשלוח אותם הביתה כדי לשתף את המשפחות. הילדים יכולים להמשיך לצייר ולהשתמש בצבעים בעצמם; הסטוריבורד הוא עוד דרך להראות מה הם מבחינים בו.
(הוראות אלו ניתנות להתאמה אישית לחלוטין. לאחר לחיצה על "העתקת פעילות", עדכן את ההוראות בלשונית העריכה של המטלה.)
תאריך הגשה:
מטרה: ליצור דף על צבע שאתם רואים בשכונה שלכם.
הוראות לתלמידים
בחרו הליכה בשטח הגן או סביב הבלוק, הביאו מספיק מבוגרים כדי לשמור על הקבוצה מאוחדת, וחפשו דברים כמו אלה שברחוב של הסטוריבורד: אוטובוס, תמרור עצור, רמזור, דלת ועץ.
חלקו כרטיסי צבע מנייר, כמו אדום, צהוב, ירוק וכחול, כדי שלכל ילד יהיה תפקיד צבע במהלך ההליכה.
כשילד מזהה את הצבע שלו, עצרו ואמרו יחד את המשפט: “אני רואה דלת אדומה.” הזמינו את הילדים לומר את הצבע גם בשפת הבית שלהם.
ליד תמרור עצור או רמזור שאלו: “מה הצבע הזה אומר לנו?” שמרו על פשטות: אדום אומר לעצור, וירוק אומר ללכת.
צלמו את הדברים הצבעוניים שהילדים מוצאים, והסתכלו עליהם יחד בחזרה בגן.
כשהילדים יוצרים את הדף שלהם, הזכירו להם מה ראו: “מצאת אוטובוס צהוב. רוצה שהאוטובוס שלך יהיה צהוב?” ההליכה נותנת לילדים רעיונות אמיתיים להביא לדף.
רעיונות פשוטים כוללים הליכת צבעים סביב הגן או הבלוק, מיון צעצועים לפי צבע, ערבוב צבעי גואש ליצירת צבע חדש וספר כיתתי של צבעים שהילדים רואים בשכונה. פעילויות הצבעים הטובות ביותר לגיל הרך קצרות ומעשיות, ומבקשות מהילדים למצוא ולנקוב בשמות של צבעים במקומות אמיתיים שהם מכירים.
התחילו בצבע אחד או שניים בכל פעם והשתמשו בהם לאורך כל היום: “מי שלובש אדום, שיעמוד בשורה.” הצביעו על צבעים בדברים אמיתיים, כמו אוטובוס, דלת או עלה, ואמרו את שם הצבע בכל פעם. הציעו בחירה, כמו “זה כחול או צהוב?”, לפני שמבקשים מהילד לומר בעצמו את שם הצבע.
צבע הוא אחת הדרכים הראשונות של ילדים קטנים לתאר ולהשוות את העולם. אמירת שמות של צבעים בונה אוצר מילים, ומיון והתאמה לפי צבע הם מיומנויות מתמטיות ראשונות. לצבע יש גם משמעות בחיי היומיום, מרמזורים ועד חגיגות משפחתיות, ולכן שיחה על צבעים נותנת לילדים בני 3 ו-4 מילים לשתף במה שהם מבחינים בו ובמה שהם מרגישים.
זיהוי צבע פירושו שהילד יכול להצביע עליו או למצוא אותו כשאומרים את המילה: “הראו לי את הירוק.” אמירת שם הצבע פירושה שהילד אומר את המילה בעצמו. רוב הילדים מזהים צבעים לפני שהם מצליחים לומר את שמותיהם באופן עקבי, ולכן תנו להם להצביע קודם, ואז אמרו יחד את שם הצבע.
הזמינו ילדים ומשפחות לשתף במילות הצבעים שהם משתמשים בהן בבית, ואמרו אותן יחד: אדום, rojo, vermelho. תלו את המילים ליד דוגמאות צבע, ואפשרו לילדים לענות בכל שפה. לימוד מילות צבעים ביותר משפה אחת מראה לכל ילד ששפת הבית שלו חשובה, ונותן לכל הכיתה מילים חדשות לנסות.
הצביעו על צבעים שאומרים לנו משהו: תמרור עצור אדום אומר לעצור, ואור ירוק אומר לנסוע או ללכת. בטיול או עם תמונה של רחוב שאלו: “מה הצבע הזה אומר לנו?” אחר כך הילדים יכולים להעמיד פנים שהם מכוניות או הולכי רגל ולפעול לפי הצבעים, וכך רעיון של בטיחות הופך למשחק.
בלבולים הם דבר רגיל בזמן שילדים לומדים מילות צבעים. במקום לומר “לא”, אמרו ברוגע את המילה הנכונה: “זה אוטובוס סגול.” הציעו שתי אפשרויות בפעם הבאה, ותרגלו צבע אחד בכל פעם במהלך המשחק. אם ילד ממשיך להתקשות להבדיל בין צבעים מסוימים, שתפו את המשפחה במה שאתם מבחינים בו.
הציעו ציד צבעים במטבח, בחנות או בדרך לגן, ואמירת שמות הצבעים יחד בשפת הבית של המשפחה. דף הסטוריבורד המודפס של הילד הוא מקום קל להתחיל בו שיחה: “ספר לי על האוטובוס שלך. אילו עוד דברים צהובים אתה יכול למצוא?”